הפרובוקציה
בעבודת הדוקטור שלו מ-1966 טען חוקר לימודי קוריאה האמריקני גארי לדיארד כי הון-מין-ג'ונג-אום של המלך סג'ונג (訓民正音, 1443) לא צמח ex nihilo מהפונטיקה הארטיקולטורית כפי שטוען טקסט ההסבר הרשמי מ-1446. במקום זאת, הציע לדיארד, סג'ונג עיבד בשקט את כתב פאקס-פא — האלפבית האימפריאלי האוניברסלי של יואן, שעיצב דרוגון צ'וג'ל פאקפא ב-1269 — לחמש צורות עיצורים בסיסיות של ההאנגול.
הראיות
לדיארד הצביע על מקבילות חזותיות בחמש אותיות: ㄱ, ㄷ, ㄹ, ㅂ, ㅅ — כל אחת מהן דומה לעיצור פאקס-פא המקביל (ꡂ, ꡊ, ꡙ, ꡎ, ꡛ).
ההפרכה
בלשנים קוריאנים, במיוחד קים ואן-ג'ין ולי קי-מון, ענו שהון-מין-ג'ונג-אום הריה (1446) מתאר במפורש את צורות העיצורים של ההאנגול כייצוגים איקוניים של איברי ההגייה.
אין הכרעה
המחקר המערבי חלוק ולא מאוחד: פיטר דניאלס מקבל את הגזירות של לדיארד; ריצ'רד ספרואוט ואחרים רואים בהשפעה אפשרות שלא הוכחה; רוס קינג (1996) אינו מוצא אף אחת מתאוריות ההשראה משכנעת יותר מהמצאה עצמאית, וג'פרי סמפסון (2015) רואה בעיצוב ההאנגול שיטת כתב מקורית המבוססת על מאפייני הגייה. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא שהמסגרת התאורטית — הפונטיקה הארטיקולטורית — היא של סג'ונג עצמו.