שלוש גלים על פני אלף שנה
פתחו מילון יפני וחפשו את הסימן 行: תמצאו לא קריאה אחת אלא שלוש קריאות סינו-יפניות (音読み): gyō, kō ו-an. אלה אינן גרסאות של אותה הגייה, אלא שלוש לוואות היסטוריות נפרדות, כל אחת משקפת שלב שונה בפונולוגיה הסינית, מרוחקות מאה שנים זו מזו.
שכבה 1 — גו-און 呉音 (מאות 5–6)
השכבה העתיקה ביותר הגיעה דרך חצי האי הקוריאני — על פי המסורת מממלכת בקצ'ה — ונשאה עמה את קריאות הסימניות המיוחסות לג'יאנקאנג, בירת השושלות הדרומיות של סין (נאנג'ינג של ימינו, בארץ וו העתיקה). נזירים בודהיסטים שנשאו סוטרות היו אמצעי ההעברה העיקרי. ואולם השם גו-און ("צליל וו") אינו ראיה למסלול הזה: הוא מופיע רק מאמצע תקופת הייאן, ונטבע בידי תומכי קאן-און; עד אז נקראו קריאות אלה פשוט wa-on 和音, ואילו השמות המסורתיים האחרים — 百済音 (Kudara-on) ו-対馬音 (Tsushima-on) — מצביעים דווקא על קוריאה. גו-און שומר על תכונות ארכאיות של הסינית התיכונה: 経 kyō, 男 nan, 行 gyō.
שכבה 2 — קאן-און 漢音 (מאות 7–9)
משלחות ממשלתיות יפניות (遣唐使) נסעו ישירות לצ'אנג'אן והביאו בחזרה את ההגייה היוקרתית של הבירה. קאן-און קודם כסטנדרט מלומד: 経 kei, 男 dan, 行 kō.
שכבה 3 — טו-און 唐音 (מהמאה ה-12)
טו-און אינו משקף את שושלת טאנג כלל, אלא שכבה מאוחרת יותר מתקופות סונג, יואן ומינג, שהגיעה בעיקר דרך מקדשי זן, טקס התה והמטבח. דוגמאות: 行灯 andon, 蒲団 futon.
מדוע זה חשוב
מערכת שלוש השכבות היא תיעוד מאובן חי של תולדות הפונולוגיה הסינית. על ידי השוואת גו-און, קאן-און ושחזורי הסינית התיכונה, בלשנים יכולים לאתר משולשים את הצלילים של הדיאלקטים הסיניים על פני חמישה מאות שנה.