📜 הפישוט המקביל של יפן: שינג'יטאי ורפורמת הקאנג'י שלאחר המלחמה

הדחיפות של עידן הכיבוש

אמנם הרפורמה הסינית ידועה יותר, אך יפן רפורמה את הקאנג'י שלה כמעט בו-זמנית — ובאופן עצמאי. רשימת טויו קאנג'י (当用漢字) משנת 1946, שנוסחה חלקית תחת השפעת הכיבוש האמריקני, ייעדה 1,850 תווים לשימוש יומיומי והציגה שינג'יטאי (新字体) עבור 131 מהם. חלק מפקידי הכיבוש לחצו לבטל לחלוטין את הקאנג'י לטובת רומאג'י.

שלושה שלבי תקינון

• 1946: טויו קאנג'י — רשימת הגבלת שימוש, ללא כוח משפטי מחייב.
• 1981: ג'ויו קאנג'י — 1,945 תווים, תקן ייחוס לבתי ספר ולתקשורת.
• 2010: ג'ויו קאנג'י מתוקנים — 2,136 תווים, כולל שחזור תווים לשמות מקומות ושמות פרטיים.

אותה מטרה, מספריים שונים

• 廣 → 広 (יפן) לעומת 广 (סין) — יפן שמרה על יותר מבנה.
• 鐵 → 鉄 (יפן) לעומת 铁 (סין) — יפן שמרה על הרדיקל המתכתי 金, סין קיצרה ל-钅.
• 體 → 体: התכנסות נדירה — אותה צורה מפושטת.

קיוג'יטאי וטיעון התרבות

חוקרים שמרנים טענו שהקיוג'יטאי (旧字体) מקודדים משמעות מורפולוגית חזותית. הדיון משקף את הפיצול המסורתי/מפושט בסינית, אך עם שכבה נוספת: הקאנג'י משולב במערכת כתיבה מעורבת (קאנג'י + קאנה) המחלקת עומס קוגניטיבי באופן שונה מטקסט סיני טהור.