מי הם הבאי?
עם הבאי (白族) הוא קבוצה אתנית של כ-1.9 מיליון איש המרוכזת סביב דאלי (大理) במחוז יונאן שבדרום-מערב סין. ממלכת נאנז'או (738–902) וממשיכתה ממלכת דאלי (937–1253) היו מעצמות אזוריות שקיימו קשרים אינטנסיביים עם סין בתקופת שושלת טאנג, עם הציוויליזציה הטיבטית ועם ציוויליזציות דרום-מזרח אסיה.
חידת הסיווג
- ענף סיני — חלק מהחוקרים סבורים שאוצר המילים ותורת הצלילים של הבאית מוסברים בצורה הפשוטה ביותר כענף קדום מאוד של הסינית הקדומה.
- טיבטית-בורמזית — אחרים מסווגים את הבאית בענף הטיבטי-בורמזי.
- שפה מבודדת/ענף עצמאי — קונצנזוס גדל רואה בבאית ענף עצמאי של השפות הסינו-טיבטיות.
כיצד עובד הבאיוון (白文)?
כמו הז'ואנג, גם הבאי השתמשו בתווי הָאן לכתיבת שפתם במערכת הנקראת באיוון. אותו תו יכול להיקרא בשתי דרכים שונות לחלוטין בהתאם להקשר הלשוני. ב-1958 הנהיגה הרפובליקה העממית של סין רומניזציה לטינית בשם באי וונצי; הבאיוון שורד בטקסטים דתיים ובכתובות בסלע סביב דאלי.
המערך הלטיני של 1958
ב-1958 הציגה סין העממית את מערך האלפבית הלטיני באי ונדזה (白文字), שבלשנים תכננו כדי להעניק לניבי הבאי, המגוונים מבחינה פונטית, כתיב אחיד (שלוש הקבוצות המרכזיות: ג׳יאנצ׳ואן/מרכזית, דאלי/דרומית וביג׳יאנג/צפונית — שתי הראשונות קרובות די הצורך כדי שדובריהן יבינו זה את זה אחרי חודש יחד, ואילו את הגרסאות הצפוניות החורגות מסווג ISO 639-3 כשפות נפרדות). המערך משתמש בסימנים דיאקריטיים ובספרות טון. חרף הקידום הרשמי, הכתב הישן באיוון שורד בטקסטים דתיים — בעיקר בפולחן אלי הבנז׳ו (本主) — בשירה הקלאסית ובכתובות אבן סביב מישור דאלי, ואחדות מהן מגיעות עד ממלכת ננז׳או עצמה.
מראה למגע בתוך הסינוספרה
מקרה הבאי ממחיש דפוס המצוי בכל הסינוספרה: מאות שנים של מגע ספרותי מתמשך עם הסינית הקלאסית יצרו מסורות כתיבה שהן בעת ובעונה אחת חייבות לסינית ונבדלות ממנה. במקום שהז׳ואנג המציאה סימניות סיניות חדשות לצורכי הפונולוגיה שלה, ושהצ׳ו נום הווייטנאמי עשה כך למען שפה אוסטרו-אסייתית, פיתחה הבאי מוסכמה של קריאה כפולה — סימן אחד, שני עולמות.