כתב שנולד מתוך הצורך
כשוייטנאם נכנסה לאורביטה התרבותית של שושלת טאנג (המאות ה-7–10 לספה"נ), הפך הסינית הקלאסית — chữ Hán — למערכת הכתיבה היוקרתית לצורכי מינהל, משפט וספרות. אך הוייטנאמית אינה סינית — יש לה טונים, דקדוק ואוצר מילים המושרשים בשפות המון-קמר. לכתוב את הדיבור בסימנים סיניים שאולים היה מגושם כמו לכתוב אנגלית בקאנג'י יפניים.
בסביבות המאה ה-10 המציאו חוקרים וייטנאמים פתרון: צ'ו נום (Chữ Nôm, 字喃) — פירוש מילולי: "כתב דרומי" או "כתב עממי". במקום להמציא אלפבית חלוטין חדש, הם התאימו את הסימנים הסיניים בשתי אסטרטגיות עיקריות:
- שאילה פונטית: סימן סיני נבחר בגלל הצלצולו, ללא קשר למשמעותו.
- מרכיבים סמנטיים ופונטיים: שני סימנים הולחמו יחדיו — אחד למשמעות ואחד לצלצול — ויצרו גליף חדש לחלוטין שאינו קיים בשום מילון סיני.
היקף: מאגר של 20,000 סימנים
המאגר הסיני הסטנדרטי (GB 18030) מקודד כ-87,000 סימנים, ואילו צ'ו נום נשען על מאגר עבודה של כ-20,000 סימנים, שכמה אלפים מהם הם המצאות וייטנאמיות. התקן הלאומי הווייטנאמי TCVN 6909:2001 קובע 9,299 סימני נום, כמחציתם ייחודיים לווייטנאם.
יצירת המופת: Truyện Kiều
האנדרטה הספרותית הגדולה ביותר של כתב צ'ו נום היא Truyện Kiều, אפוס בן 3,254 שורות מאת Nguyễn Du (1765–1820). כל וייטנאמי משכיל יכול לצטט שורות ממנה — זהו השיר הלאומי של וייטנאם. האירוניה מושלמת: היצירה הספרותית הגדולה ביותר של וייטנאם נכתבה בכתב שכמעט אף אחד כיום אינו יכול לקרוא בצורתו המקורית.
המחיקה
הקולוניזציה הצרפתית הגיעה בשלבים החל מ-1858. מיסיונרים קתולים קידמו את הכתב הלטיני קוּאוֹק נְגוּ כבר מן המאה ה-17 (ראו את המאמר הנלווה על אלכסנדר דה רוד). המנהל הקולוניאלי ראה בכך יתרון מעשי: אוכלוסייה שיודעת לקרוא רק את הכתב החדש מנותקת מן הטקסטים, מן החוקים ומן הזיכרון התרבותי שלפני הקולוניזציה. בשנת 1919 נערכו בחינות הקונפוציאניזם — שבחנו סינית קלאסית ומעולם לא צ׳ו נום — בפעם האחרונה ואז בוטלו. קריאת הנום נשענה תמיד על אותה הכשרה קלאסית עצמה, ועכשיו נעלמה ההכשרה. בתוך דור אחד קרסה האוריינות התפקודית בכתב הזה.
התחייה שאולי לא תגיע בזמן
מכון האן נום (Viện Nghiên cứu Hán Nôm), שנוסד בהאנוי ב-1970, מתחרה בזמן כדי לדגֵּם כתבי יד לפני שיתפוררו. גושי ההרחבה של הסימניות המאוחדות CJK ביוניקוד כוללים כיום אלפי סימני צ׳ו נום, ולראשונה אפשר להקליד את הכתב במחשב. קהילה קטנה אך נלהבת של חוקרים וחובבים לומדת אותו מחדש. אך בעוד שפחות מכמה מאות קוראים שוטפים בחיים, החלון נסגר במהירות.